Vayedaber

Baba Kama

Daf 35b

משנה: זֶה חוֹמֶר בָּאָדָם מִבַּשּׁוֹר שֶׁהָאָדָם מְשַׁלֵּם אֶת הַנֶּזֶק וּמְשַׁלֵּם דְמֵי וְלָדוֹת וְשׁוֹר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא נֶזֶק וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם דְמֵי וְלָדוֹת. הַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ וְלֹא עָשָׂה בָהֶם חַבּוּרָה הַחוֹבֵל בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים חַייָב בְּכוּלָּן. הַחוֹבֵל בְּעֶבֶד עִבְרִי חַייָב בְּכוּלָּן חוּץ מִן הַשֶּׁבֶת בִּזְמַן שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ. הַחוֹבֵל בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁלַּאֲחֵרִים חַייָב בְּכוּלָּן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין לַעֲבָדִים בּוֹשֶׁת.

Traduction

Les dommages causés à quelqu’un par un homme sont plus graves que ceux causés par son bœuf, puisque pour une blessure faite par l’homme lui-même, on condamne à 5 paiements: dommage, douleur, guérison, incapacité de travail, honte, et si la blessure est faite par l’homme lui-même à une femme enceinte qui a avorté, on condamne à payer la valeur du fœtus; tandis que pour les plaies faites par un bœuf, on ne paie que le dommage, et si le bœuf a causé un avortement, on ne paie pas pour le fœtus. Si un individu a frappé son père ou sa mère sans le blesser (221)''V. (Sanhedrin 11, 2); Torath Cohanim, sect. Emet.'', ou son prochain le kippour, il pourrait être condamné aux 5 paiements; seulement, si la victime est son propre esclave, il ne paie pas pour l’incapacité du travail (222)Il perd lui-même de ce fait.. Si un individu a blessé un esclave païen d’autrui, il est condamné aux 5 paiements; selon R. Juda, il ne doit pas être condamné à payer pour la honte.

Pnei Moshe non traduit

מתני' ושור אינו משלם אלא נזק. אבל לא אינך ד' דברים כדממעט ליה מקרא בפ''ג:

ופטור מדמי ולדות. דכתיב כי ינצו אנשים ולא שוורי':

ולא עשה בהן חבורה. ואינו חייב מיתה עד שיעשה בהן חבורה כדאמר פי''א דסנהדרין לפיכך משלם ה' דברים:

והחובל בחבירו ביום הכפורים חייב בכולן. ואע''ג דבכל התורה כולה עובר עבירה שחייבין עליה מלקות לוקה ואינו משלם הכא משלם ואינו לוקה שבפירוש רבתה התורה חובל בחבירו לתשלומין ולא למלקות:

ר' יהוד' אומר אין לעבדים בושת. דכתיב כי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו במי שיש לו אחוה יצא העבד שאין לו אחוה ורבנן סברי אחיו הוא במצות שהוא חייב במצות שהאשה חייבת בה והלכה כחכמים:

הלכה: זֶה חוֹמֶר בָּאָדָם מִבַּשּׁוֹר כול'. הַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ כול'. תַּנֵּי. וְהָעֵדִים שֶׁאָֽמְרוּ מֵעִידִין אָנוּ עַל פְּלוֹנִי שֶׁסִּימָּא שְׁתֵּי עֵינָיו כְּאַחַת. שֶׁהִפִּיל שְׁתֵּי שִׁינָּיו כְּאַחַת. אֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ כְּלוּם. זוֹ אַחַר זוֹ יוֹצֵא לַחֵירוּת בָּרִאשׁוֹנָה וְנוֹתֵן לוֹ דְמֵי שְׁנִייָה. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. זֹאת אוֹמֶרֶת שָׁמִין לַעֲבָדִים בּוֹשֶׁת. רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַמַּקְדִּישׁ מַעֲשֵׂה יְדֵי עַצְמוֹ כּוּלָּן קִידֵּשׁ. חָזַר וְתַנָּא. הַמַּקְדִּישׁ מַעֲשֵׂה יְדֵי עַבְדּוֹ יוֹצִיא לוֹ מֵהֶן פַּרְנָסָתוֹ וְהַשְּׁאָר הֶקְדֵּשׁ. הָכָא אַתְּ אָמַר. הַשְּׁאָר הֶקְדֵּשׁ. וְהָכָא אַתָּ מַר. כּוּלּוֹ קוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי אָחָא. מְצוּוִּים יִשְׂרָאֵל לְפַרְנֵס בְּנֵי חוֹרִין יוֹתֵר מֵעֲבָדִים. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַקּוֹטֵעַ יְדֵי עֶבֶד חֲבֵירוֹ רַבּוֹ נוֹטֵל נִזְקוֹ צַעֲרוֹ רִיפּוּי שִׁבְתּוֹ בּוֹשְׁתּוֹ. וַהֲלָה יִתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה. אָמַר רִבִּי אָחָא. מְצוּוִּים יִשְׂרָאֵל לְפַרְנֵס עֲבָדִים קִיטָּעִין יוֹתֵר מִן הַשְּׁלֵימִין. וְהָא רִבִּי יוֹחָנָן אֲכִיל קוֹפַּד וִיהִיב לְעַבְדֵּיהּ. שָׁתֵי חֲמָר וִיהִיב לְעַבְדֵּיהּ. וְקָרֵי אֲנַפְשֵׁיי הֲלֹא בְּבֶטֶן עוֹשֵׂינִי עֹשֵׂהוּ. אָֽמְרֵי. תַּמָּן בְּמִידַּת הַדִּין. בְּרַם הָכָא בְּמִידַּת הָרַחֲמִים.

Traduction

On a enseigné (223)V. Mekhilta, sect. Mischpatim, ch. 9.: Lorsque les témoins déclarent au sujet d’un tel individu qu’il a aveuglé son esclave des deux yeux d’un coup, puis il lui a brisé deux dents d’un coup, l’esclave n’aura pas d’autre dédommagement que d’être affranchi; si le maître lui a fait perdre deux de ces membres l’un après l’autre, l’esclave devient libre par le fait de la perte d’un membre, et pour la seconde perte, le maître devra lui payer un dédommagement (pour la dent). Cette charge prouve, dit R. Abahou au nom de R. Yohanan (224)V. (Gitin 4, 4)., que même aux esclaves on doit un paiement pour la honte. – (225)Suit un passage traduit (Ketubot 5, 5)..

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני והעדים שאמרו. ברייתא במכילת' משפטים פרשה ט' והכי גריס התם הפיל שתי שיניו כאחת וסימא שתי עיניו כאחת הרי זה יוצא בן חורין ואינו נוטל כלום זו אחר זו יוצא לחירות על הראשונה ונוטל נזקו על השניה. ולפי גי' דהכא דגריס דמי שניה אתיא שפיר דקאמר עלה זאת אומרת שמין לעבדים בושת דמדקתני דמי משמע כל דמי החבלה השייכין לבן חורין וכן הגירסא בגיטין פרק השולח הלכה ד' ושם הברייתא מתחלת כמו במכילתא וגריס כמו הכא ונותן דמים בשניה ולפי גי' המכילתא היה צריך ליגרוס שאין לעבדים בושת ולפיכך נוטל נזקו קתני וכל אינך ג' דברים נכללין בנזק שלו והיינו דקתני נזקו ולא נזק סתם ואתיא כר' יהודה:

המקדיש מעשה ידי עצמו. שאמר יקדשו ידי לעושיהן:

כולן קודש. כל מעשה ידיו ואין לו אפילו כדי פרנסתו מהן:

וחזר ותנא. ר' יוחנן כברייתא השנויה בתוספתא דערכין פ''ג המקדיש מעשה ידי עבדו וכו' וסוגיא זו שנויה לעיל בפ' אע''פ הלכה ה' וגי' דהכא עיקר כאשר ביארתי שם:

הכא את אמר. ופריך הש''ס מ''ש במקדיש ידי עבדו דאת אמר מוציאין לו מהם כדי פרנסתו של העבד והשאר הוא הקדש והכא את אמר במקדיש מעשה ידי עצמו דכולו הקדש ונימא נמי דמוציאין לו כדי פרנסתו מהן:

מצווין ישראל לפרנס בני חורין יותר מן העבדים. והלכך הוא בעצמו ימצא במה להתפרנס שיתנו לו אחרים אבל העבד לא ימצא במה להתפרנס ולפיכך מוציאין לו לפרנסה ממעשה ידיו:

לא כן אמר ר' יוחנן הקוטע ידי עבד חבירו רבו נוטל הכל נזקו וכו'. ואפילו דמי שבתו שמתבטל ממלאכתו והלה העבד יצא ומתפרנס מן הצדקה אלמא דבני ישראל מצווין לפרנס אף העבדים:

עבדים קיטעין. שאני דאין יכול להתפרנס בעצמו. ויש להם רחמנות עליהן ומצוין ישראל לפרנס אותם יותר מן השלמין:

והא ר' יוחנן אכיל קופד. כשאכל בשר והוה יהיב לעבדים וכו' והוה קרי עליה הלא בבטן עושני עשהו. אלמא דאפילו עבדים שלמין מפרנסין:

תמן במדת הדין. מה שאמרנו דאין בני ישראל מצוין לפרנס עבדים השלימין על פי הדין קאמרינן ברם הכא מה שנהג ר' יוחנן בעצמו במדת הרחמים עשה ובדרך חסד:

35b תַּנֵּי. וְשָֽׁלְחָה יָדָהּ. וְלֹא אֵשֶׁת שְׁלִיחַ בֵּית דִּין. תַּנַּיֵי חוֹרָן תַנֵּי. וְשָֽׁלְחָה יָדָהּ. לְרַבּוֹת אֵשֶׁת שְׁלִיחַ בֵּית דִּין. מָאן דָּמַר. וְשָֽׁלְחָה יָדָהּ. וְלֹא אֵשֶׁת שְׁלִיחַ בֵּית דִּין. בְּשֶׁהִכָּהוּ בִּרְשׁוּת. מָאן דָּמַר. לְרַבּוֹת אֵשֶׁת שְׁלִיחַ בֵּית דִּין. בְּשֶׁהִכָּהוּ שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת. תַּנֵּי. לֹא אֵשֶׁת שְׁנַיִם.

Traduction

– On a enseigné (220)Sifri, sect. Ki-Tetsé, n° 292.: De l’expression ''elle a étendu la main'', on déduit que la femme d’un délégué du tribunal qui agirait de même ne serait pas coupable. Selon un autre enseignement, on déduit des mêmes termes que la condamnation s’applique à cette même femme d’un délégué judiciaire. Pourtant, il n’y a pas de contradiction entre ces deux avis: Le premier avis se rapporte au cas où l’homme est venu par ordre du tribunal, et la femme a cru devoir l’aider (en ce cas elle est acquittée), mais le second avis se rapporte au cas où l’homme a frappé sans ordre du tribunal. Enfin on a enseigné: Si la femme du second mari intervient, elle n’est pas coupable (ce sont des représailles).

Pnei Moshe non traduit

תני ושלחה ידה. ברייתא בספרי פרשה תצא כי ינצו אנשים יחדו וגו' וקרבה אשת האחד וגו' ודריש לה התם אשת איש ולא אשת שליח ב''ד כלומר אשת האחד של זה האיש שהיא מתכוונ' להצילו ושלחה ידה וגו' חייבת בבושת פרט לאשת שליח ב''ד כדאמר טעמא לקמיה:

תניי חורן. ותניא אידך דתני ודריש לה מושלחה ידה דמיותר דהל''ל והחזיקה ידה וגו' ותו לא אלא לרבות אשת שליח ב''ד ומפרש הש''ס דלא פליגי:

מאן דאמר וכו' בשהכהו ברשות. שבעלה הלך ברשות ב''ד להכותו ועמד זה עליו ושלחה ידה להציל את אישה פטורה:

שלא ברשות. ב''ד דהוי כאחר:

תני לא אשת שנים. אשת האחד קדריש וכלומר דוקא האשה אחת שבאת בתחלה להציל אישה ושלחה ידה וגו' חייבת אבל לא אשת שנים אם אח''כ באת אשהשל השני להציל אישה ג''כ כשאחר חזר ועמד עליו ועשת כמו כן השניה פטורה לפי שהיא לא התחילה בזה:

Baba Kama

Daf 36a

משנה: 36a חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן פְּגִיעָתָן רָעָה הַחוֹבֵל בָּהֶן חַייָב וְהֵם שֶׁחָֽבְלוּ בַּאֲחֵרִים פְּטוּרִין. הָעֶבֶד וְהָאִשָּׁה פְּגִיעָתָן רָעָה הַחוֹבֵל בָּהֶן חַייָב וְהֵם שֶׁחָֽבְלוּ בַּאֲחֵרִים פְּטוּרִין אֲבָל מְשַׁלְּמִין לְאַחַר זְמַן. נִתְגָּֽרְשָׁה הָאִשָּׁה וְנִשְׁתַּחְרֵר הָעֶבֶד חַייָבִין לְשַׁלֵּם. הַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ וְעָשָׂה בָהֶם חַבּוּרָה וְהַחוֹבֵל בַּחֲבֵירוֹ בַּשַׁבָּת פָּטוּר מִכּוּלָּן מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִידּוֹן בְּנַפְשׁוֹ. וְהַחוֹבֵל בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁלּוֹ פָּטוּר מִכּוּלָּן.

Traduction

Le sourd-muet, le fou et le mineur sont des gens avec qui il n’est pas bon d’avoir des querelles: si on les blesse, on est condamné, et s’ils blessent un autre, ils sont acquittés. La rencontre d’un esclave et d’une femme est aussi malheureuse sous ce rapport; car si on les blesse on est condamné à payer; mais s’ils blessent un autre, ils sont acquittés (226)Actuellement il n'ont rien à eux., et ils paieront plus tard, l’esclave quand il devient libre, et la femme si elle est divorcée. Si un homme frappant son père ou sa mère le blesse, ou s’il blesse quelqu’un le jour de Shabat, il ne paie rien; car il est condamné à mort. Si un individu blesse son propre esclave païen, il n’est pas condamné au paiement.

Pnei Moshe non traduit

מתני' העבד והאשה שחבלו באחרים פטורין. שאין להם ממה לשלם שנכסי מלוג של אשה משועבדים לבעל לפירות ולירושה:

נתגרשה האשה ונשתחרר העבד. וקנו נכסים:

חייבין לשלם. שהרי מתחלה בני חיוב הן אלא שאין להם מה לשלם:

בשבת פטור מכולן. מפני שהוא נידון בנפשו ואע''ג דחובל מקלקל הוא מתקן היא אצל יצרו ששככה חמתו ונח רוגזו בכך:

בעבד כנעני שלו פטור מכולן. ואפילו מרפואתו שכיון שהוא שלו זכה בכל:

הלכה: חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן פְּגִיעָתָן רָעָה כול'. תַּנֵּי. וְהָעֵדִים שֶׁאָֽמְרוּ מֵעִידִים אָנוּ עַל פְּלוֹנִי שֶׁסִּימָּא עֵין עַבְדּוֹ וְהִפִּיל שִׁינּוֹ שֶׁכֵּן הָרַב אוֹמֵר. וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין. מְשַׁלְּמִין לָעֶבֶד. וְכוּלֵּיהּ מִן אָהֵן עוֹבְדָא מֵימַר כֵּן. אָמַר רִבִּי נַסָּה. וִינּוּן דַּמְרוֹן כֵּן. מֵעִידִין אָנוּ עַל פְּלוֹנִי שֶׁנִּכְנַס תַּחַת יָדוֹ שָׁלֵם וְיָצָא חָבוּל בִּשְׁתַּיִם. יוֹצֵא לַחֵירוּת בָּרִאשׁוֹנָה וְנוֹתֵן לוֹ דְמֵי שְׁנִייָה.

Traduction

On a enseigné (227)Tossefta à Makot ch. 1.: Lorsque des témoins ont déclaré qu’un tel a éborgné son esclave, puis lui a brisé une dent, ce qui est avantageux au maître, si ces témoins ont été convaincus de faux (que le fait s’est passé à l’inverse), ils paieront à l’esclave la valeur supérieure de l’œil; si la 1re déclaration est au contraire avantageuse à l’esclave, puis démentie, les témoins convaincus de faux paieront au maître; de même s’ils déclarent que la double perte a été simultanée, puis ils sont démentis, les faux témoins paieront à l’esclave; enfin s’ils déclarent que les 2 pertes se sont suivies, et ils sont démentis, ils paieront au maître. Comment peuvent-ils attester la simultanéité des coups? (Et dès lors, comment la conviction de faux suggère-t-elle par contrecoup l’obligation de payer ce qu’ils ont failli faire perdre à l’esclave? C’est aussi bien admissible, dit R. Nassa, que de croire les témoins attestant qu’un tel a pris sous sa main l’esclave intact, puis l’a relâché doublement blessé du coup; or, il a été dit (8,4) que si l’esclave a été frappé successivement, il est affranchi pour le 1er coup et reçoit un paiement pour le second (pour ce dernier dédommagement, dont les faux témoins ont failli priver l’esclave, ils doivent payer).

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני. בתוספתא בפ''ק דמכות והכי תנינן התם העדים שאמרו מעידין אנו באיש פלוני שסימא את עין עבדו ואח''כ הפיל את שינו. שכן הרב אומר. כלומר דניחא ליה להרב לומר כן לפי שבעינו יוצא לחירות וא''צ לשלם לו אלא דמי שינו דפחות הוא מדמי עינו. ואח''כ נמצאו זוממין. שבאו עדים והזימום והעידו שבהיפוך היה שהפיל את שינו ואח''כ סימא את עינו וצריך לשלם לו דמי עינו דטפי הוי מדמי שינו. משלמין לעבד. דמי עינו שרצו להפסידו. הפיל את שינו ואח''כ סימא את עינו שכן העבד אומר דניחא ליה בכך. ונמצאו זוממין שהזימום והעידו בהיפוך הדבר. משלמין לרב. דמי עינו שרצו לחייבו. סימא שתיהן כאחת והפיל שינו כאחת. ונמצא שאינו נותן לו כלום אלא יוצא הוא לחירות ובאו אחרים ואמרו לא כי אלא שתיהן זו אחר זו ונמצאו זוממין כלומר שבעדות אלו האחרים נמצאו הראשונים זוממין שאמרו להן עמנו הייתם משלמין לעבד. דמי השניה שרצו להפסידו. סימא שתיהן זו אחר זו והפיל שתיהן זו אחר זו ובראשונה יוצא לחירות ודמי השניה הי' צריך ליתן לו. ובאו אחרים ואמרו לו כי אלא שתיהן כאחד ונמצאו זוממין. הראשונים. משלמין דמי העבד הסומא לרב כלומר שהרי הן רצו לחייב אותו בדמי השניה. וכבר סומא היה באחד משתי עיניו לפי עדותן ונמצא שבעדותן היו מחייבין לרב לשלם כפי אומד עבד. הסומא באחד מעיניו והוא סימא את השניה ששומא זו קלה היא ועכשיו שנמצאו זוממין כך הם משלמין להרב. ע''כ בתוספתא. והשתא פריך הש''ס אסיפא דהתם כמו שמציין וכו' דקתני שהעידו סימא שתיהן כאחת והפיל שינו כאחת:

מן אהן עובדא מימר כן. מן איזה מעשה יכולין הן לומר ולהעיד כן דסימא את שתי עיניו כאחת הא א''א לצמצם שיהא בבת אחת ונמצא דאף לפי עדותן לא היו מפסידין להעבד כלום שהרי ודאי מעשה של אחד משתי עיניו קדם ולעולם היה הרב חייב לשלם לו בעד דמי השניה וא''כ אפי' נמצאו זוממין אמאי משלמין לעבד:

א''ר נסה. מאי קושיא דשפיר משכחת לה ואינון דאמרין כן מעידין אנו וכו' וכלומר כמו דאמרינן בעדות חבלה בעלמא שמעידין שנכנס תחת ידו כשהוא שלם ויצא כשהוא חבול בשתים חבלות וה''נ כן שהעידו שנכנס תחת יד רבו כשהוא שלם בשתי עיניו ויצא מתחת ידו כשהכהו חבול בשתים ובעדות כזה ודאי אי אתה יכול לחייב להרב לשלם בעד א' משתים דאפשר דאיתרמי ליה שבהכאה אחת סימא את שתיהן כאחת:

יוצא לחרות בראשונה וכו'. כלומר והרי כבר שנינו בברייתא דלעיל ריש הלכה ד' דאם סימא זו אחר זו יוצא לחירות בראשונה ונותן לו דמי שניה וא''כ השתא דבאמת הכי הוה שהרי נמצאו זוממין והאחרים אמרו לא כי אלא בזו אחר זו היה ובעדותן היו רוצין להפסידו דמי השניה ולפיכך משלמין הן להעבד:

מתני' התוקע לחבירו. שחיבר אצבעותיו בפס ידו והכה אותו באגרוף:

נותן לו סלע. סלע מדינה שהוא ארבעה זוזים וקצבת חכמים היא:

מנה. ואין הלכה כר' יהודה:

סטרו. הכהו בפס ידו על הלחי ואיכא בשת טפי:

לאחר ידו. שהכהו באחר ידו דהוי קלון ביותר:

צרם. פגם:

והגיע בו הרוק. בגופו אבל בבגדו פטור דאין זה בושת לחייבו:

והכל לפי כבודו. כל אלו הדמים שהוזכרו במשנה אינם אלא למכובד ביותר אבל שאינו מכובד כ''כ פוחתין לו והכל לפי ערך כבודו:

אמר ר' עקיבא אפילו עני שבישראל וכו'. ר''מ ס''ל בין מכובד בין בזוי כולן שוין לדיני קנסות הללו ואין הלכה כר''ע:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source